נדחתה תביעה כספית להחזר סכום שניתן, ע"פ הטענה, כהלוואה לרכישת דירה

1.                 בפניי תביעה כספית שהוגשה במקור נגד הנתבע ח' ז"ל (להלן: המנוח), על ידי אמו, ר', ואחיו, ש' (להלן: התובעים 1, 2) על סך 450,000ש"ח, סכום אשר לטענתם הלוו למנוח בשנת 1994. לאחר הגשת התביעה, ועוד בטרם הספיק להגיש את כתב הגנתו, נרצח המנוח בפיגוע טרור ביום 29.1.04, בקו 19 בירושלים, והתובעים החליטו להמשיך בניהול תביעתם מול יורשיו, הלא הם אלמנתו, א', ושלושת ילדיהם......

2.                 טענת התובעים באשר להלוואה הנ"ל קשורה לזכויות בדירה שברחוב .... (להלן: הדירה), אשר רכש המנוח ביום 26.7.94 בתמורה ל - 111,500$. לצורך הרכישה נטל המנוח משכנתא מהבנק למשכנתאות בסך 29,000 ש"ח בלבד, ולטענת התובעים, השלים את מימון הרכישה באמצעות ההלוואה הנ"ל שנתנו לו בסך 100,000 דולר ארה"ב.

3.                 המנוח נישא לנתבעת 1 כחמש שנים לאחר רכישת הדירה, ביום 1.8.99, ומנישואיהם נולדו להם שלושת ילדיהם. כאמור, נישואיהם של בני הזוג נקטעו באבם בהירצחו של המנוח ביום 29.1.04. 

4.                 בנידון דידן, עסקינן בתביעה כנגד יורשי המנוח, כשלטענת התובעים, עילתה נוצרה בחיי המנוח. ליורשי המנוח אין כל ידיעה אישית לגבי הנסיבות הקשורות לתביעה, מאחר ולטענת התובעים מדובר בהלוואה שנתנו למנוח שנים לפני נישואיו לנתבעת. אומנם הספיק המנוח טרם מותו להיפגש עם עורך דינו, עו"ד גביש, ולמסור לו את גרסתו לקראת הכנת כתב ההגנה, אולם המנוח נהרג טרם הגשתו, וכתב ההגנה הוגש על ידי יורשיו.

5.                 במקרה זה, הנטל המוטל על התובעים להוכחת תביעתם גבוה מהנטל הקיים בתביעה אזרחית רגילה, ובית המשפט לא יטה לקבל את התביעה אלא אם כן יוצגו בפניו ראיות מוצקות להוכחתה. לעניין זה ניתן להקיש מדברי השופט זילברג בנוגע לראיות הנדרשות בתביעה המוגשת נגד עיזבון (ע"א 459/59 פינקלשטיין נ' פרושטייר, פ"ד י"ד(3) 2327):

עליו, על התובע לעקור מלב השופט כל ספק פן ואולי הייתה באמתחתו של הנתבע החי טענה כלשהי העשויה לסכל - אם על ידי כפירה ואם על ידי עדות סותרת - את תביעת יריבו.

השווה, ע"א 268/71 עזבון מרגוליס נ' לינדר, פ"ד כו(2) 761, בו מציין בית המשפט העליון:

אחת הסכנות לעניין תביעה נגד עיזבון היא - שיבוא אדם שעושה רושם מהימן ויספר סיפורים על עסקות שעשה עם המנוח, ואין איש שיוכל לסתור את דבריו, ועל כן תמיד הייתה דרושה זהירות כפולה ומכופלת לעניין תביעה נגד עיזבון....

וכמו כן: " המדובר בתביעה נגד עזבון, ובתביעה זו יש כידוע נטל ראיה מוגבר." (ע"א 4352/04, 4553/04 דן בן נון נ' כורש עובדיה (מאגר נבו).

הרציו לכלל זה ידוע: מאחר ועילת התביעה נוצרה בחייו של המנוח, אין בהכרח בידי יורשיו את מלוא העובדות הרלוונטיות, והעיזבון אינו מסוגל, איפוא, להעלות את טיעוני ההגנה כפי שהיה יכול המנוח לעשות אילו היה בחיים. ברור, אם כן, כי כלל זה יחול גם במקרה דנן: למרות שהתביעה הוגשה במקור נגד המנוח עצמו, לא הספיק להגיש את כתב הגנתו עד לפיגוע הטרגי שגבה את חייו, ויורשיו הם אשר מתגוננים כעת נגד התביעה.

6.                 לאור עקרונות אלה אבחן את טיעוני התובעים וראיותיהם.

טענות הצדדים:

7.                 לטענת התובעים, מאחר ולמנוח לא היו די משאבים כספיים, הסכימה התובעת 1 להעניק לו הלוואה בסך 100,000$ לצורך רכישת הדירה. בין הצדדים נערך הסכם קצר בכתב יד, בו הוסכם כי המנוח יחזיר את ההלוואה לאימו בתוך ארבע עד חמש שנים; הסכם זה לא הוגש, ולטענת התובעים המסמך נעלם ויש חשש כי נגנב. מוסיפים התובעים וטוענים כי בחלוף הזמן, המנוח נמנע מלהשיב את ההלוואה, וביקש להאריך את מועד השבת הכספים. בהמשך, ומשעמד התובע להינשא לנתבעת 1, ביקשה התובעת 1 למשכן את הדירה לטובתה להבטחת זכויותיה. יחד עם זאת, על אף שמלוא הכספים היו של התובעת 1, ביקשה לרשום את התובע 2, בנה ואחיו של המנוח, כנושה פורמאלי, וזאת לטענתה על מנת להגן על זכויותיו לקבל ירושה הולמת. אי לכך, ביום 14.7.99 חתם המנוח על כתב התחייבות לרישום משכנתא לטובת התובעים, בו הוא מודה כי הוא חייב לכל אחד מהתובעים 50,000$ בגין רכישת הדירה, ולצורך הבטחת ההלוואה התחייב למשכן את הדירה לטובתם. משנמנע המנוח מלהשיב את ההלוואה, הגישו התובעים את התביעה נגדו.

8.                 הנתבעים טוענים כי התובעים מעולם לא הלוו כספים כלשהם למנוח, ומדובר בתביעה שקרית ופיקטיבית, שכל מטרתה להתעמר במנוח ובנתבעת. לטענתם, ברקע לתביעה זו עומדת מערכת יחסים עכורה בין התובעת לנתבעת שנמשכת מזה שנים, ואשר החלה זמן קצר לפני מועד נישואיה למנוח. התובעת 1 התנגדה לנישואין אלה בכל מאודה, בין היתר בטענה כי כל רצונה של הנתבעת להשתלט על נכסי המנוח, ועל כן אילצה את המנוח זמן קצר לפני נישואיו לחתום על מסמך כוזב, שעניינו התחייבות לרישום משכנתא לטובת התובעים. לאור האמור טוענים הנתבעים כי יש לדחות את התביעה, מאחר שהמסמך היחיד שתומך בה נערך למראית עין בלבד, ורק כדי להפיס את דעתה של התובעת עובר לנישואין.

הסכם רכישת הדירה

9.                 לטענת התובעים, קיימות מספר הוכחות המוכיחות את טענתם.

10.              ראשית הם מצביעים בעובדה שעל הסכם רכישת הדירה משנת 1994 שבין המנוח לבין המוכרים מופיעה גם חתימתה של התובעת 1. לטענתם, עובדה זו מעידה כאלף עדים כי לתובעת 1 מעמד בהסכם - שנבע מן העובדה הפשוטה שחלק הארי של הדירה נרכש מכספה שלה. לעניין זה טוענת התובעת בעדותה כי רצונה המקורי היה כי היא תירשם כבעלת הדירה ביחד עם המנוח, אולם כיוון שהמנוח נטל משכנתא הרשומה על שמו, הודיע לה עורך הדין כי הדבר בלתי אפשרי, והדירה נרשמה על שם המנוח בלבד (פרוטוקול מיום 8.9.05, עמ' 11, שורות 8-12).

11.              מנגד טוענים הנתבעים כי מאחר ובפועל אין כל ספק כי הקונה על פי ההסכם היה המנוח בלבד, אין לראות בחתימת התובעת על ההסכם ראיה כלשהי לטענות התובעים. זאת ועוד, בטענת התובעת כפי שהוצגה בעדותה אין כל הגיון, מאחר ואף לשיטתה אין בחתימה סתמית כזו כשלעצמה כדי להגן על זכויותיה.

12.              מעיון בהסכם הרכישה אכן עולה כי חתימת התובעת 1 מופיעה בהסכם באופן סתמי. בפועל, התובעת לא מופיעה כצד להסכם או להתחייבויות המופיעות בו, לרבות בכל הנוגע לתשלום התמורה. טענת התובעת 1 כי מלכתחילה התכוונה להירשם כצד להסכם, וכי הדבר לא התרחש רק בשל עצתו של עורך הדין, הועלתה לראשונה רק בחקירתה (שם, עמ' 11). התובעת לא הוכיחה טענתה, ואף לא ביקשה להעיד את עורך הדין או המוכרים על מנת לאשש את גרסתה. מאידך, התובע 2 עצמו סותר את גרסת אמו התובעת, מאחר שלטענתו היה זה רק לאחר עריכת ההסכם שנאמר לתובעת כי הרישום על שמה אינו אפשרי, והיה זה המנוח בעצמו שמסר לה את זה (שם, עמ' 15, שורות 7-9). נוכח התמיהות העולות מגרסתם של התובעים, מסתבר לדעתי כי חתימתה של התובעת מופיעה על גבי החוזה רק מחמת טעות מצד התובעת, שהייתה נוכחת במועד החתימה. בנסיבות אלה, אין בחתימתה של התובעת על גבי ההסכם כדי להוות ראיה להלוואה הנטענת.  

מקורות מימון רכישת הדירה

13.              מוסיפים התובעים וטוענים כי התמורה בגין הדירה שולמה מהון עצמי של התובעת. בתמיכה לטענתם מצרפת התובעת המחאות שונות בסך כולל של 304,138ש"ח שנמשכו מחשבונה לפקודת המוכרים; המחאה נוספת על סך 3,130ש"ח לפקודת המנוח שככל הנראה הוסבה על ידו לפקודת המוכרים; וכן המחאה נוספת על סך 29,000ש"ח לפקודת המוכרים שנמשכה מבנק טפחות, בגין המשכנתא שנטל המנוח.